השתיקה והריק
השתיקה מסירה את הרעש; הריק מפנה מקום לזה שעדיין לא יכול היה להיכנס.
השתיקה אינה מורכבת מהשמדת המחשבה.
היא מורכבת מהפסקת הציות המיידי לכל קול שמופיע בתוך הדמות.
«אני רוצה».
«אני פוחד».
«אני צריך לנצח».
«אני חייב להיות צודק».
«מגיע לי שיכירו בי».
איננו מכחישים את הקולות האלה.
אנו מתבוננים בהם מבלי למסור להם את הכס.
השתיקה אינה גם צנזורה, כניעה או היעדר תגובה. השתיקה שנכפית על ידי מי שברשותו כוח מבקשת למנוע מהאמת להיאמר. שתיקת הממלכה פותחת אוזן קשבת כדי שגם הקול הפצוע יוכל להיכנס אל המזבח.
היא אינה מוחקת את הזעקה.
היא מקבלת אותה.
היא אינה מבטלת את המשפט.
היא מונעת שייתפס בידי הנקמה.
היא אינה מסירה את הדבר.
היא מחזירה אותו למקורו לפני שייאמר.
כשהרעש מפסיק לתפוס את כל החדר, מופיע הריק.
הריק אינו אי-קיום, ביטול ההוויה, אובדן זהות או מוות פנימי.
הוא זמינות.
הוא האדמה שנותרת פתוחה כאשר איננו ממלאים כל שאלה בתשובות ידועות.
הוא ההפוגה שבה תגובה יכולה להפוך לבחירה.
הוא הכלי שמפסיק להיות מלא מעצמו.
להתרוקן אינו אומר להכחיש זיכרון, ניסיון או ידע. זה אומר לאפשר להם להופיע מבלי לשלוט מראש במה שיובן.
בריק נוכל לומר:
«זה אני מאמין, אבל אני מוכן להתבונן בזה».
«זה אני מרגיש, אבל לא אהפוך את רגשי להוכחה מוחלטת».
«זה מה שהייתי, אבל לא אכריח את החיים ההווים להישאר בתוך העור הזה».
«את זה אני עדיין לא יודע».
הריק מגן מפני הדחיפות שקוראת להתגלות אל התשוקה, לאות אל המקרה, ולצו אל הצורך העצמי להשיג תשובה.
ישנם חותמות שאינם נפתחים בכוח.
השתיקה מאפשרת לשמוע את המנעול.
הריק מונע ייצור של מפתח מזויף.
רעש ← שתיקה ← מרחב ← ריק ← זמינות.
השתיקה אינה לוקחת ממך את הקול.
היא מחזירה אותו נקי.
הריק אינו לוקח ממך את ההוויה.
הוא מחזיר לה מקום.